תקווה ואמונה 

אני מסתובבת לי במרכז העיר ירושלים מסיבות שונות  ושמה לב איך העצבות שלטה באוויר

 עם הימים .

במקרה יוצא לי להיות בסביבות השעה 17.00 לערך ומה אני שמה לב שהחנויות נסגרות מוקדם.

מצד אחד זה מעציב ,מה קורה?

התרגלנו בשנים האחרונות שחנויות, קניונים פתוחים עד מאוחר.

אני כבר זמן מה עוד לפני מה שקרה  שמתי לב שהעולם שלנו הולך עד הקצה.

חנויות פתוחות אנשים מסתובבים, נוסעים בשעות מאוחרות כאילו אין זמן לעצור.

ופתאום באו עלינו שבועות כאלה מורכבים ומה קרה אנשים התכנסו לביתם ,חנויות נסגרות מוקדם

 הזכיר לי חזרה לימים רחוקים .

איך אבי ז"ל היה חוזר מעבודתו בשעה שש ,שבע בערב מקסימום ואנחנו ישובים לאכול ארוחה חמה

 הרדיו דולק ברקע ואנשים בביתיהם.

הטלוויזיה היתה בחיתולים ,לנו עוד לא היתה .

יושבים מדברים קוראים ,עולם אחר .

ואני מתהלכת ברחוב עתה ואומרת לעצמי איזה יופי בעלי החנויות חוזרים מוקדם הביתה למשפחתם.

אפשר אחרת מין תחושה מבחינתי שהלכנו רחוק משהו אבד.

שפע אין קץ ,כאילו אין כבר על מה לחלום לצפות אם זה במזון ביגוד ואם זה בכלל בנסיעות לחו"ל ועוד...

אז מה אתכם מה אומרים לאן אתם רוצים להוליך את הימים הבאים?

רוצים לחזור קצת לפשטות ?

תקווה ואמונה.

זיווה בנדור 🎯

.

.